בס"ד

ידידים
הצגה לנוער ומבוגרים
להזמנות:
08-8602322


תגובות מפסיכולוגים

ד"ר חנה בר-יוסף                                                            Dr. Hanna Bar-Joseph

פסיכולוגית קלינית בכירה                                        Senior clinical Psychologist

                                                         4.6.07

לכבוד מר לחמיש 

הנדון  : הצגת ידידים

שלום מר לחמיש

צפיתי החודש בהצגה  'ידידים' שענינה חבורת צעירים דתיים הנאלצים להתמודד לפתע עם מחלת הסרטן של אחד מהם מחד ועם ספקות קיומיים ופילוסופיים שסופם התאבדות, מאידך. הצפיה עוררה בי עניין והתרגשות. היא מצליחה להעלות אוירה אוטנטית של חיי מתבגרים בשפה עכשווית, נוגעת בבעיות גיל אופייניות ולוכדת רוח נעורים, מחויבות, עשיה, והתלהבות מדבקים. ההצגה מעמתת באופן מעניין התמודדות עם נושאי חיים ומוות מכורח ומבחירה, כך שהיא מאלצת את הצופה לחשוב ולא רק להסחף ברגשות. הבצוע מקרין אמינות ומאפשר הזדהות ואמפטיה אבל גם שיקול דעת ומגוון של התייחסויות לנושאי שיתוף, מחלה, אמונה, מוות ועוד.

לדעתי המחזה ראוי לצפיה ואפילו חשוב להעלאת המודעות  לנושאי אבדנות לנושאי אחריות הדדית והתמודדות עם מצוקות נפשיות ורוחניות של מתבגרים. 

                                                                              ד"ר ח. בר-יוסף

 

 

ההצגה ידידים

ההצגה ידידים נוגעת בצורה מצמררת ומרגשת בנושא כאוב וטראומטי: ההתאבדות. כל מי שחווה מקרוב אירוע שכזה יודע עד כמה הנושא רגיש, מבלבל, מפחיד, כואב. אם נותר עוד כוח, אז כל מה שמתחשק זה להדחיק, לשכוח ולברוח אל המשך החיים. יוצרי ההצגה לא הרשו לעצמם בריחה שכזו.

מבלי משים אנו בורחים מהנושא, מהשאלות הקיומיות, מהדיכאון ומהכאב גם לפני שהצעיר שאיבד את הטעם בחיים - מתאבד. לכן הוא חש בדידות, ניכור, וחוסר יכולת לשתף בזה את סביבתו. בכדי שלא נברח, בשביל שנהיה קשובים ונשים לב לסימנים המקדימים ועל מנת שנדע מתי אנו חייבים לפעול, נכתבה ההצגה "ידידים".

רביעיית שחקנים מוכשרת מציגה סיפור אמיתי המגולל בתוכו מאבק לחיים מחד ואובדן עצמי מאידך, כאשר בתווך נמצאים צעירים שחיים את חייהם מתוך הומור, חברות ואהבה. חיים של צעירים בני כיתה י"א שנאלצים להתמודד טרם עת עם מחלה גופנית ומחלה נפשית, האחת גלויה והשנייה נסתרת, האחת מאיימת על החיים והשנייה מאיימת על יצר החיים, מול האחת מתבצע מאבק הרואי קבוצתי ומול השנייה מאבק פנימי ויחידני, את האחת הביסו בתרועה רמה והשנייה המיתה בשקט.

בתקופה בה בכל יום מישהו מאבד עצמו לדעת בישראל (ועוד עשרה ניסיונות שלא מצליחים), בתקופה בה גורם המוות מס' 2 (אחרי תאונות) של צעירים הוא התאבדות, בתקופה בה המחשב מבודד את האדם מסביבה מציאותית ותומכת, בתקופה בה מידע חולני והרסני נגיש באינטרנט לכל ילד, חשוב ליצור קשר עם הנוער ולהציג בפניהם עמדה ומידע כלפי נושא זה. יצירת הקשר נעשית באופן חוויתי ומרשים דרך "ידידים" - הצגה שעשויה להציל חיים.

 אריאל רונן, פסיכולוג.



12 לפברואר 2007

שלום רב,

שמי סנדרין בורשטיין, פסיכולוגית במקצועי וחברת עמותת "בשביל החיים" למניעת התאבדות ולתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו. נתבקשתי ע"י מר לחמיש לקרוא את ההצגה "ידידים" שכתב ולהביע את דעתי המקצועית.

לאחר שקראתי בעיון את ההצגה, דנתי עם מר לחמיש על תכניה והצעתי נקודות שיש לדון בהן עם בני נוער לאחר ההצגה.

לדעתי, ההצגה אכן ראויה להציג בבתי ספר ויכולה לשמש אמצעי מצוין ליצירת דיון בנושא התאבדות ומניעתה בקרב בני נוער.

חשוב ביותר ללוות את ההצגה בדיון במספר נושאים העולים במהלך ההצגה ולהציע דרכי פעולה והתמודדות אדפטיביות עם מצוקה נפשית:

  1. חשוב לדון בסימני מצוקה המעידים על סיכון אובדני
  2. חשוב להדגיש את הקשר בין מצוקה נפשית, ובמיוחד דיכאון, לבין סיכון אובדני
  3. חשוב להתייחס לדרך בה מגיבים לחבר המביע את רצונו להתאבד
  4. חשוב לאפשר דיון פתוח של בני הנוער ברגשותיהם לגבי תכני ההצגה ובנושא אובדנות באופן ספציפי
  5. בסיום הדיון חשוב ביותר לספק כתובות לפנייה לעזרה במצבי מצוקה (למשל, יועצת בית הספר, מורה/מחנך, קווי חרום וכדומה)

                                                                                          בברכה,

                                                                                          סנדרין בורשטיין

                                                                                          פסיכולוגית